top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תporatzohar

דימוי עצמי נמוך כתוצאה מהשוואה לאחרים


למה אני לא מוצלחת כמוה?

למה אני לא חכם כמוהו?

איך זה שכולם מצליחים ורק אני לא?

כולנו עסוקים בהשוואות לאחרים, של עצמנו, של הילדים שלנו לילדים של אחרים, של ילד אחד לאחיו או אחותו, של עצמנו כהורים להורות של אחרים. ההשוואה היא תהליך טבעי, אוטומטי, שמשפיע בתורו על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ועל מה שנקרא, הדימוי העצמי שלנו.

גם הילדים שלנו עושים את אותו הדבר, משווים את עצמם לאחרים. לילדים אחרים בגן, בכיתה, בבית. לאח הגדול שתמיד מצליח והכל נורא קל לו ורק לי קשה, לאחות הקטנה שכולם אוהבים אותה ורק עלי צועקים. השוואות השוואות, חלקן מעודדות, וחלקן, מחלישות.

קראתי השבוע מאמר מרתק של פרופסור שלמה קניאל, שמדבר על הנושא הזה של השוואות, והוא גרם לי לחשוב. קניאל מדבר על זה שיש שלושה סוגים של השוואות – השוואה כלפי מעלה (אני למול מי שטובים ממני, השוואה גורמת לי להרגיש פחות טוב מהם), השוואה כלפי מטה (אני מול החלשים ממני, שגורמת לי להרגיש טוב יותר) והשוואה כלפי קבוצת השווים (שמאפשרת לי להרגיש שונה, לא טוב יותר או פחות, אלא פשוט אחר, מיוחד).

באופן טבעי, יש לנו, ולילדים שלנו, נטייה טבעית לסוג מסוים של השוואות. יש מי שנוטים להשוות עצמם תמיד לטובים מהם, ולהרגיש תמיד, או על פי רוב, חלשים, קטנים, פחותי ערך. יש מי שנוטים להוות עצמם יותר לחלשים מהם, ואז הם מרגישים חזקים, טובים, עליונים. ויש מי שנוטים להסתכל ימינה ושמאלה ולעסוק פחות במי טוב יותר או טוב פחות, ויותר בשונות וביחוד שלהם ושל סביבתם.

כמו תמיד, האיזון הוא הטוב ביותר. זה טוב שלפעמים הילד שלנו משווה עצמו לחזקים ממנו, וזה נותן לו מוטיבציה לעבוד קשה ולהשתפר, אבל אם זו הנטייה השלטת אצלו, וכפועל יוצא אנחנו רואים שהדימוי העצמי שלו פגוע ושהוא חי בתחושה שאין לו סיכוי להגיע להישגים של אותם ילדים שהוא תופס כחזקים או טובים ממנו, נרצה לעזור לו להסיט את כיוון ההשוואה, ולהתחיל לראות איפה מצוי דווקא היתרון היחסי שלו, איפה הוא חזק יותר מאחרים ובעיקר, להשוות עצמו לקבוצת השווים לו ולהבחין בשונות ובייחודיות שלו למולה, שונות שהיא בריאה וטובה ומאפשרת לכל אחד למצוא את המקום שלו בלי לחוש יותר או פחות מאחרים.


אז מה עושים אם אנחנו מזהים שהילד שלנו כל הזמן משווה אצלו למי שהוא תופס כחזקים ממנו ומרגיש בעצמו חלש וחסר בטחון?


ראשית, מסתכלים על ההורות שלנו ועל המסרים שאנחנו מעבירים בה, אולי בלי לשים לב. האם אנחנו מדברים בבית בשפה של השוואות? האם אנחנו מקדשים הישגים באופן שלא שם דגש ראוי על ההשקעה והדרך? האם אנחנו עושים השוואה בין האחים? מדגישים את ההישגים של האחד ולא שמים לב שהשני חווה בתוך כך חווית של פגיעה בערך העצמי? התבוננות כזו פנימה יכולה להפתיע לעיתים, היא חשובה ויכולה לעשות שינוי מאוד משמעותי עבור הילדים שלנו, ברגע שנשים לב ונעשה שם שינוי.

במקביל, מתחילים לשים פוקוס על החוזקות שלו. לא תמיד הוא עושה את זה בעצמו, לא תמיד הוא מודע להן מספיק. מחזקים אותו ומדגישים בפניו עד כמה הוא נהדר, כמה נעים לנו איתו, כמה ההישגים שלו באזורים שהוא תופס כנחשבים פחות (אולי כי זה בא לו בקלות, אולי כי זה לא "מגניב" ונחשב מבחינת החבר'ה) הם משמעותיים ולא מובנים מאליהם, הנה, יש ילדים אחרים שזה לא בא להם בקלות כמו לך.

ובהתאם לגילו וליכולתו אנחנו גם מסבירים לו על מנגנון ההשוואה הזה, על זה שלפעמים יש לו נטייה להשוות את עצמו באופן שלא עושה לו טוב, ושיש לו נטייה לשכוח שיש אזורים רבים שבו הוא טוב לפחות כמו האחרים, אם לא יותר מהם. זה כמו שריר שניתן לתרגל ולהאריך. בהתחלה זה מאולץ, אבל עם הזמן והאימון, זה הופך לטבע שני וניתן בהחלט להגמיש שם את הנטיה הטבעית, לפתוח את הראש לאפשרויות נוספות של השוואה, לא רק כלפי הטובים ממני, אלא גם כלפי החלשים או השווים לי.

ודבר אחרון, אך לא פחות חשוב מהאחרים, אנחנו בודקים עם עצמנו מה מנגנון ההשוואה הטבעי שלנו. למי אנחנו משווים את עצמנו? כלפי מעלה? מטה? לצדדים? מה זה עושה לדימוי העצמי שלנו? עד כמה אנחנו מרגישים שאנחנו טובים, חזקים, מסוגלים ביחס למי שאנחנו בוחרים להשוות את עצמנו אליו? מעבר לכך שמודעות עצמי כזו חשובה לנו עצמנו, היא חשובה גם לצורך שיפור ההורות שלנו, כי האופן שבו אנחנו מסתכלים על עצמנו עובר לילדים שלנו והופך להיות גם האופן שבו הם ילמדו להסתכל על עצמם. ילדים לומדים מתוך התבוננות וחיקוי ולכן חשוב שנעצור ונבדוק איזה מודל אנחנו מעניקים להם גם סביב הנקודה הזו.

לסיכום, השווואה לאחרים היא מנגנון חשוב, בעל יכולת לרומם ולהעצים את הדימוי העצמי אך גם בעל יכולת להחליש, להקטין ולהרוס. חשוב שכהורים ניתן עליה את הדעת, גם באופן שבו אנחנו עושים אותה בעצמנו ובעיקר, באופן שבו אנחנו משקפים אותה לילדים שלנו ורואים שהם עוסקים בה בעצמם. אני ממליצה לכם לעצור רגע ולחשוב איפה ואיך היא באה לידי ביטוי אצלכם בבית ובחייהם של הילדים שלכם והאם יש מקום לעשות שם שינוי מסוים, כדי לעזור לילדים שלכם לאהוב ולהעריך את עצמם קצת יותר. ואם תרצו, אתם תמיד מוזמנים אלי לקליניקה ונחשוב על כך ביחד.

447 צפיות0 תגובות
bottom of page